הגאון הינוקא - זיכרון ירושלים בסעודה

אז אומר רבי שמעון שכל מי שמצטער בזוהר תרומה בדף קנ"ז עמוד ב' שכל מי שמצטער בשעת האכילה שלו והסעודה שלו שהוא חייב להצטער על זה אז 'בגין דהתעתציבו' בגלל שהוא מתעצב אז קודשא בריך הוא חשיב לה כאילו בנה ביתה כאילו הוא בנה את בית המקדש בגלל שהוא מתעצב בשעת הסעודה שלו בשעה שהוא יושב בסעודה וחושב על בית ה' בשעת האכילה שלו מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו הוא בנה את ביתו יתברך בגלל שהוא ישב בשולחן והרהר וחשב על ביתו של ה' ברוך הוא בגלל שהוא ישב וחשב השל"ה הקדוש מסביר שבשעה שבן אדם בשעת האכילה שלו שבשעה שאדם עשה נטילת ידים והמוציא, ואכל לא ימשיך סעודתו יאכל כך ביישוב הדעת כמה שיכול יאכל ולפני שיטעום שוב חתיכה מהלחם או מעוד דבר שהוא סועד כמה שניות האלו אם זה ביום חול יגיד מזמור קל"ז ויזכור חורבן ירושלים ואם זה בשבת קודש יזכיר מזמור קכ"ו "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" אם זה בשבת כי זה מזמור שמדבר על הגאולה ויש בזה זכרון ירושלים אבל אם זה ביום חול אז יגיד מזמור קל"ז כך זה גם טוב מאוד לנהוג, כך גם אנחנו נוהגים ומדרגה של קודם הסעודה נאמר "והייתם קדושים" כי "התקדישתם" אלו מים ראשונים ומים אחרונים נוטלים מפני מלח סדומית שמסמא את העיניים 'בחולין בדף ק"ה עמוד א' ובברכות בדף נ"ג עמוד ב "והתקדישתם'' אלו מים ראשונים שעושים הנטילת ידים וכותב השולחן ערוך בסימן קפ"א סעיף א' שמים אחרונים הם חובה ובסעיף ב' כתב 'יזהר מליטול מים אחרונים על גבי הקרקע משום רוח רעה ששרויה בהם שיש בהם רוח רעה לא יתן הרוח רעה לקרקע מפני שיש בהם רוח רעה מסביר רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון מסביר בזוהר תרומה בדף קנ"ד עמוד א' אומר רבי שמעון שבמים אחרונים בסיטרא לית לברכה משום דסטרא ליה לית ברכה כלל בצד הזה של המים אחרונים אין שום ברכה שורה וזה הטעם שאומר רבי שמעון שלא מברכים ברכה אחרונה על מים אחרונים במים ראשונים אנחנו עושים ברכה ובמים אחרונים אנחנו לא עושים ברכה, ולמה? שבכדי ליתן לסטרא אחרא נותנים לסטרא את החלק שלה את אותו דבר שהסטרא צריכה לקבל נותנים לה את חלק שלה ולא נותנים לה יותר חלק הזה רק נותנים לה את החלק שלה על הסטרא הזה אבל במים ראשונים אנחנו בתחילת ברכה ממשיכים את הברכה ובמים אחרונים נותנים לסטרא את החלק שלה אז אין ברכה אז יותר יובן, שצריכים להעלות את זכר ירושלים בתחילת הסעודה כי בתחילת הסעודה - אז זה הברכה מה שאין כן בסוף הסעודה שזה לחלק שלה אז לכן צריכים להעלות זכר ירושלים בתחילת הברכה כשאני אומר זכר ירושלים, הכוונה היא שלזכור את ירושלים בתחילה ואז אנחנו עושים לאחר הברכת נטילת ידים לאחר המוציא כשיושבין על השולחן יושבים ביחד ומזכירים חורבן ירושלים אם זה ביום חול ואם זה בשבת קודש אז זה הזמן להזכיר אותה להזכיר את ירושלים בסוף הזמן שלה הוא כבר לא העניין שחשוב... כי צריכים לישב על השולחן וצריך שהשולחן יהיה נאה ובשעה שהוא יושב על השולחן יחשוב בגדולת ה' ברוך הוא ובשעה שהוא חושב בגדולת ה' ברוך הוא כך הוא חושב על בית המקדש, זה כל המחשבה שלו מחשבה על בית המקדש בשעת התפילה כל זה המחשבה שלו בשעת הסעודה הוא חושב על ה', מתי יבנה? הוא אומר 'על נהרות בבל' לאחר אכילתו הראשונה הוא אומר 'שיר המעלות בשוב ה' לאחר אכילתו בשבת הוא חושב על דעתו כל הצדיקים כל הנוראים בכל הדורות שהיו לא הסיחו את הדעת שלהם רגע אחד מבית המקדש לא הסיחו את הדעת שלהם רגע אחד מיזה זה יעיד על גדולי הצדיקים שיודעים שפסולי עדות זה אדם שאוכל בשוק זה שהוא אוכל ברשות הרבים בפרהסיה לעיני כולם וכך הוא אוכל בעמידה או בדרך בצורה לא נאה כך הוא אוכל סעודתו בצורה שהיא לא דרך ארץ הרמב"ם מביא את זה בהלכות עדות בפרק י"א הלכה ה' וכן בהלכות דעות בפרק ה' הלכה ב' גם מביא הרמב''ם וכן ה'בית יוסף' מביא את זה ב'חושן משפט' בסימן ל"ד סעיף י"ח על החומרה של אדם שהוא פסול לעדות אם הוא אוכל בשוק היום כולם שוגגים אז הם לא פסולים לעדות זה בשגגה זה לא במזיד שהם הולכים כך ומתנהגים בצורה כזאת אבל כל שיושב במקום סגור זה לא נקרא אכילה בשוק אכילה בשוק זה שבן אדם ממש יושב כך ברשות הרבים לעיני כולם וכך יראו אותו סועד זה אכילה בשוק אכילה בשוק זה לא לא מה שהיום היום זה שוגגין רק בן אדם שיקח סעודתו וילך ויטייל אבל זה יובן למה? כי הם לא יכולין לישב על השולחן ולחשוב על בית המקדש אז הם פסולין לעדות כי הם לא יכולים להגיד "הנה ה' קיוינו לו, שיבוא משיח שיבנה בית המקדש הם לא יוכלו לבוא להגיד הנה ה' חיכינו לו, הם לא יוכלו להעיד שום עדות הם פסולים כמובן אני אומר, להלכה הם לא פסולים, אבל זה פסולים בדף צ"ו עמוד א' אומרת הגמרא בתחילת העמוד בשתי שורות ראשונות אהה איזה מילים אז למה מפני, בבית המקדש שהיה והיו לוקחים הכלי חרס וזורקין אותן לאש למה היו צריכים לשבור אותם את הכלי חרס למה לא זרקו אותם לתוך האש? היו זורקים אותם לתוך האש, הגמרא אומרת ובכך היו מטהרים את הכלים, עושים להם הגעלה כך זורקים את כל הכלי חרס באש ולא יהיו צריכים לשבור אותם אלא אמר רבי זירא: "אין עושין כבשונות בירושלים" לא עושים בירושלים כבשונות של אש אז רש"י מפרש משום 'קוטרא' (עשן) כדאמרינן בבא קמא בדף פ"ב עמוד ב' כך רש"י מפרש, המשמעות היא שלא עושים בירושלים עכשיו מפני החומות בירושלים המקום הקדוש שלא יהיה יותר מדי עשן בירושלים בבית המקדש שלא יעלה עשן בירושלים וכך ישחיר החומות וכך יהיה פחות כבוד לירושלים ואני אומר בדעתי עכשיו אם זה על כבודה של ירושלים שלא יושחר החומות ולא מפני כבודה משום קוטרא (עשן) שרש"י אומר מה נגיד משום האש הגדול והנורא שנשרף בית מקדשנו ותפארתנו? מה נגיד על זה שאנחנו יושבים ואוכלים ומתענגים על השולחן ולא חושבים בדעת שלנו על בית ה' על המלכות שלו על הבית שלו על זה שאין לו בית על זה שעדין לא נבנה על זה שאנחנו מרוחקים בשנאת חינם ואנחנו היום נמצאים לא רק עם קוטרא ולא עשן ולא אש ואין לנו בכלל בית בכלל אז כמה צריך ליתן את הדעת בשעת הסעודה מתי שיושבים בסעודה וחושבים על בית ה' על מה צריך לחשוב בשעת הסעודה אם לא על בית המקדש? על מה צריך לחשוב בשעת הסעודה אם לא חושבים על מלכות שמיים? וזה יובן באמת שבשעה שבן אדם יושב לפני ה' ברוך הוא בסעודה שזה זמן כזה שהוא צריך לחשוב על התכלית שהוא יושב עכשיו על מה התכלית שלי בעולם על מה אני אוכל עכשיו? מתי שבן אדם בתענית הוא חושב על התכלית חושב שהוא כבר לא בעולם אין מזון לגוף, אז הגוף חושב שהוא כבר הגיע לשמיים כי הוא נקי, הוא חושב שהוא בעולם הבא הוא חושב שהוא עם התכריכים והוא שוכב בקבר נקי, שהוא עובר את העולם כמו שאמרנו אין נקיות יותר גדול מי שיש לו יראת ה' יחשוב בכל יום ויום על התכלית שלו על היום האחרון יחשוב איך הגוף שלו ישכב יום אחד וכך ילוו אותו והוא ישאר לבד ושום אדם לא יהיה איתו רק השמיים אז הוא אומר כשבן אדם יושב וחושב בשעה שהוא סועד עם עצמו וכך אומר: ריבונו של עולם על מה אני אוכל? ובשעת האכילה שלו הוא יושב וחושב לפני ה' על בית על בית המקדש