סודו של יצחק אבינו - מבאר תורתו של מורינו הגאון שליט"א [משוחזר].

יש נקודת התבוננות נפלאה שהרב אמר בשיעור לפני 14 שנים פרשת ויצא שנת תשע בשיעור הרב דיבר על העניין שגילה בעולם יצחק אבינו עליו השלום אחת הנקודות שהרב הזכיר זה שיצחק אבינו זכה לצחוק צחוק גדול מכל העולם. מכל ענייני העולם הזה. הוא זכה לדלג ולקפץ מעל העולם בלי שום פנייה ובלי שום צער. שתי דברים. הוא זכה לחיות 180 שנה בלי שום סתייה מהמחשבה והרצון של השם יתברך. אבל עוד דבר בלי שיהיה לו שום צער. למה? כי היה מלא צחוק ושמחה וחדוה תמיד. וגם כשעבר עליו מרירות וראה את אחיו הרשע ישמעאל ואת בנו הרשע עשו. צחק ולא פחד כי ידע שאתה יתברך תתקן את כל העולם ולהכל יש תקווה ותקנה והקדושה היא זו שתשלוט ותמלוך אתה יתברך וזכה לדלג את הדינים בשורשם מעל כל עם ישראל אלו המילים של הרב בשיעור. הרב הסביר שיצחק זה י צחק. י' זה כנגד החוכמה העליונה שהוא תמיד היה אחוז בהתבוננות שהשם יתברך גילה את חוכמתו בתורתו. ועל ידי החוכמה העליונה הוא הגיע לצחוק והיה בשמחה תמיד. זה מה שאנחנו צריכים לחוכמה העליונה שמעל כל החוכמות שעל ידה אדם זוכה לצחק ולהיות בשמחה תמיד ולא לפחות משום דבר שבעולם היה סיפור שמענו שהגיע לרב אדם שרחמנא ליצלן הבן שלו יצא לתרבות רעה הרב אמר לו שזה לא הדרך דרך נכונה ככה לקחת ללב ולעסוק בצער הזה. הדרך הנכונה היא לפנות להשם יתברך בדעת אמיתית להתפלל להגיד ריבונו של עולם בעצם הוא בן שלך לכן אני מעורר עליו רחמים שאתה תכניס בו יראת שמיים טהורה ואהבת השם ואהבת התורה ודעת אמת מת. זה המשך של הדברים האלה שהרב מסביר. צאי יצחק לסוח בשדה. אנחנו יודעים שלא יצחק זה מידת הדין, מידת הגבורה של הקדושה. יצחק אבינו הוא לא יראה קירוב ליעקב בכל ה-63 שנים הראשונות יצחק אבינו היה סומא יצחק אבינו היה יושב במקומו ועוצם את העיניים בר עליו כל כך צר הוא רצה 12 שבטים בסוף זכה רק לבן אחד והשני זה עשו הרשע שהוא תמיד היה עומל איך לקרב אותו. יצחק אבינו רצה לראות גאולה שלמה בימיו. הוא לא ראה. הוא כן זכה להוריד את השכינה. רקיע אחד משבעת הצדיקים שהם הוריאו את השכינה לעולם לדורות. אבל הרב מגלה לנו שלא יצחק בעצמו היה מלא צחוק ושמחה. הוא זכה לעבור 180 שנה בלי שום פנייה אישית. אני לא נמצא בעולם. אני רק שליח של המלך הגדול, הקדוש ברוך הוא, לגלות את מלכותו בעולם. ואני לא רוצה כלום. זה לא אומר שאם אני לא רואה בעיניים ואני נמצא כל הזמן בתוך ארבע עמות כמו תמימה על גבי המזבח אז אני הכי מסכן הפוך אני הכי מאושר כי אני לא נוגע בכלל בעולם אני מעל הכל אני כל כולי לא במציאות רק דבוק בהשם יתברך זה גבורה שהוא תופס את עצמו הוא מתיישר אך ורק לפי המחשבה של השם שהוא גילה בתורתו הקדושה על ידי המלתורה מחפש בה את רצון השם להגיע לחוכמה העליונה שמעל כל החוכמות ועוד דבר הוא עבר את העולם בלי שום צער איך אפשר להגיד לאדם שהבן שלו יצא להתרבות רעה שהצער שהוא מצטער על זה צער לא נכון בוודאי שצריך לקחת את שומת לב ונסות לעשות מה שצריך אבל יש כאן נקודה של התבוננות מאיפה באים כל הדינים הכל מתחיל מהמחשבה של האדם זה דבר עמוק שכדאי להבין אותו בסיעתא דשמיא ולהרוויח הרבה. הנה יצחק אבינו שהיה מידת הגבורה והיה כמו קורבן על המזבח. כל ימיו הוא היה עקוד. הוא הרגיש את עצמו שהוא נמצא על המזבח עם הסכין ו אין לו כלום. הוא לא חי בכלל. הוא מת. אבל השם ברא אותו בשביל לחיות. אבל הוא באמת חי את החיים הכי טובים. ודווקא הכי שמחים יצחק נקרא על שם הצחוק גם שרה אמנו אמרה צחוק עשה לאלוהים כל השמי יצחק כלי וגם אברהם אבינו שחק ואמר אם אברהם על הבן 100 שנה יוליד איך ייתכן אומרים חז"ל הקדושים בפסיקטא שבאותו יום שנולד יצחק אבינו בעולם יש מדרש שהשמש העירה פי 1008 זה צחוק האור נהיה כזה אור גדול בכל העולם שיש אור נהיה שמחה אנשים התחילו לרקוד ברחובות רואים כזה אור לא מבינים מה זה אין חושך רק אור הפסיק רבתי פסקה מב כתוב והשם פקד את שרה אמר רבי חנין רבי יהודה ברבי סימעון בשם רבי חנין בשם רבי שמואל ברבי יצחק. כל הקרות שהיו בעולם נפקדו עם שריו ועיברו אמה באותו יום וכשילדה ילדו כולם אמה. זה מה שאמרה שרה צחוק סלי אלוהים כל השומע יצחק. ראובן שמח ושמעון עסוק בקרדומו בשדה מה שמחה יש לו? אלא שכל ההכרות שבעולם נפקדו עמה. ולא זו בלבד. אלא בשעה שילדה שרה, כל סומה שהיה בעולם נפתחו עיניו. וכל פיסח, אדם שנחתך לו הרגל, צמחה לו רגל חדשה. כל מי שהיה אילם לא יכול לדבר, נפתח לו הפה. כל שותה שהיה משוגע יהיה בריא בנפשו. משל למלך שהיה לא אוהב והגיע הזמן של השמחה שלו. והמלך ביקש להראות לכולם כמה גדולה אהבתו אליו. תן דוריות שיפתחו את הפלקיות זה מה שכתוב היה אברהם משתה גדול כמו שהחשוורוש להבדיל עשה והנחה למדינות עשה פיתח הפלקיות הוציא את כל הגזרות שחרר את כל העשירים ככה הקדוש ברוך הוא ביטל את כל הדינים וכל הגזרות הקשות בעולם כל שותה וכל סומא וכל אילם שבעולם התרפו ויותר מעולה מזה שהוסיף הקדוש ברוך הוא אור שגלגל חמה כי כמה וכמה וכמה וכמה ממה שהיה בו אמר הקדוש ברוך הוא על שהיה העולם הזה שלכם ושל אחרים גנסתי אותו כשיבוא העולם שלכם אני מחזירו לכם ויה אור רחמה ויה אור הלבנה כאור רחמה ואור רחמה יש שבעתיים כאור שבעת הימים ואינו זורח אלא לכם שנאמר וזרחה לכם יראה שמי שמש צדקה ומרפה בכנפיה אז רק באותו רגע שירדה הנשמה של יצחק אבינו, התגלתה בעולם, נהיה כזה אור, כאילו כבר הגיעה הגאולה השלמה, זהו, אין צער בעולם, אבל אין. אז מה יצחק אבינו עשה? ביטל את כל הדינים. אבל הוא בעצמו, אם הוא לא בגבורה, בדין, סומא, בצער, כמו קורבן על המזבח, כל רגע, לא, זה נכון. אבל דווקא משם לא הגיע לכל השמחה. מה שגורם לאדם את הדין זה המחשבות הלא נכונות שיש לו על השם יתברך. אדם יש לו קושיה, למה לא זכיתי בבן צדיק? למה לא זכיתי ככה? למה לא זכיתי ככה? לכאורה זה מחשבות שאין בהם איסור, אבל חבל זה מחשבות שמפרידות את האדם מעל קונו. הוא בעצמו מונע מעצמו את כל האור והשמחה והישועה והברכה. זה ידוע שהשם יתברך האיר את האור זה בדוגמה של שמש. השמש יוצאת בכל יום מהירה. אבל אם הבית סגור ואדם בתוך הבית הוא לא רואה שום אור, הוא לא יודע אם השמש בכלל זרחה, צריך לפתוח את הטריס. ולפי הגודל של החלון, אם הוא רק פתח טיפה או שהחלון קטן, אז הוא בקושי רואה את האור, אבל השמש היא אותה שמש. החילוק הוא זה רק באדם עצמו. אם האדם שם ככה את היד שלו מול השמש אז האור של השמש לא יגיע אליו. השם יתברך יראה לנו בטבע של הברייטה ההתבוננות הנכונה. כי שמשו מגן השם אלוקים כביכול השם יתברך הוא המאיר והוא המגן. אין שום מחסור מצידו זה רק המחשבה של האדם. לכן אפילו שאדם צריך לתקן את הבעיות שלו, צריך לקחת אחריות הוא לא להגיד טוב אני אני רוקד אין לי שום אחרות לאף אחד אני כל היום זה שטות זה לא דרך של תוכה נראים בדרך של יצחק אבינו בחינת התורה הולכים לפי השכל יש זמן שאדם עושה לו יומן מסדר לעצמות המחשבות ברור מה באמת מוטל עליי מה אני צריך לעשות על פי פי שכל זף ומזוכך של תורה ואם צריך לשאול דעת תורה הוא קובע לעצמו בדיוק מה הם הדברים שהוא צריך לעשות בפועל למעשה אבל דווקא אחרי שהוא כבר בירר לפי התורה לפי השכל הצף מה הוא צריך לעשות אז כבר הוא יודע שזה כבר לא החיות שלו הוא כבר עשה התאמץ זה יודע צריך לדעת כמו המילים שהרב אמר בשיעור יצחק אבינו הולך בעולם וכואב לו אני זכיתי להיות בית מקדש כך אומר יצחק אבינו מרכבה לשכינה למה לא כל העולם מרכבה לשכינה איך ייתכן יש כל כך רעה בעולם ישמעאל ישמעאל לאבא שלי יש בן ישמעאל איך יכול להיות בסוף הוא רואה שגם לא יש בן עשו יצחק אבינו לא הרגיש קושיה על הקדוש ברוך הוא. איך יכול להיות שמאברהם יצא ישמעאל? איך שממנו יצא עשו? כואב לו רוצה להביא את הגאולה השלמה. יצחק אבינו מסר נפש ממש בכל רגע, בכל שנייה להביא את הגאולה השלמה בימיו. הוא רואה שזה לא הולך. אז אם היה לו קושיה על השם אז דווקא משה היום מתחילים כל הדינים. אבל לא היה לו שום קושיה על השם. הוא יודע שהשם יתברך הוא המלך. שאדם מכניס את המחשבות של האני, זה עצמו זה סתירה למלכות של השם. אז שוב פעם נגיד את המילים של הרב. איזה מילים? יצחק אבינו זכה לצחוק צחוק גדול מזה העולם ודילג וקיפץ מעליו בלי שום פנייה ובלי שום צער. אם אני משייך את זה לעצמי אז זה כבר לא מחשבות אמת זה כבר מחשבות שמסותרות את המלכות של השם נמשיך עוד המילים של רק היה מלא צחוק יצחק אבינו היה מלא צחוק ושמחה וחדבה תמיד וגם כשעבר עליו מרירות וראה את אחיו הרשע ישמעאל ואת בנו הרשע עשיו צחק ולא פחד כי ידע שאתה יתברך תתקן את כל העולם ולהכל יש תקווה ותקנה והקדושה היא זו שתשלוט ותמלוך תה יתברך וזכה לדלג את הדינים בשורשם מעל כל עם ישראל כל זה מכוח הי י צחק י זה החוכמה העליונה שבאים אליה זוכים מבחינת צחוק ולהיות בשמחה כל היום זה החיים של התורה שאדם שם לב שבעצם יש מנהל גדול העולם שהוא בוודאי יביא את כל התקווה והתקנה זה לא שאני בא עכשיו להביא את הגאולה אני עכשיו בא לעשות את התיקונים אני לא עושה כלום הוא עושה את הכל אני כל כך שפל ואפל מתבייש שהוא בחר בי ונתן לי את הזכות בכלל לרצות את הרצונות האלה ולחשוב את המחשבות האלה זה מחשבות שהוא נתן זה רצונות שהוא נתן לי. זה מתנה. הוא עושה את הכל. לא אני. פה נמצא המסך המבדיל בין החושך והדינים ובין האור והרחמים העליונים. אז גם יצחק אבינו שהיה מידת הגבורה וראה את כל הקשיים שעוברים עליו בעבודתו הרוחנית. שזה הדבר שהיה הכי הכי קשה לו, שהוא לא מצליח להביא את הגאולה השלמה, אבל הוא לא הרגיש שאני לא מצליח. מה שאני כן מצליח זה השם מצליח דרכי. ולכן בוודאי שיש תקווה ותקנה להכל, הוא לקח את ההתבוננות שמעל ההתבוננות. אם הכובד ראש, מה הוא כן צריך לעשות בפועל? אבל הוא לא נגע רגע אחד, 180 שנה במרירות ולא נגע רגע אחד בפנייה. אדם הרבה מחשבות שיש לו הרבה צער, זה בגלל פניות אישיות. אם אנחנו יודעים שיש מחשבות עמוקות של השם יתברך שהוא יביא את התיקון האמיתי והשלם והמושלם לכל איך שהרב אמר השם יתברך אוהב טוב וחפץ בטוב רע לא ידע אין דבר התכלית של כל דבר כל דבר הוא כולו טוב בסוף הכל יהיה טוב אמיתי ושלם. מי בכלל יכול לעלות בדעתו שאולי אולי אולי הוא יכול להשיג משהו של משהו של משהו מאיזה הבנה בדרכי השם יתברך. שאדם נמצא מהמחשבות האלה הוא בעצם ממליך את השם יתברך. הוא באמת משליך את זה על השם. משלך על השם יעבך. אומר הבעלם טוב הקדוש גם ברוחניות. ואז הוא מגיע לצחוק ולשמחה. יצחק אבינו ויצא יצחק לסוח בשדה. הוא היה הרב הסביר פעם שאדם שהוא מחובר לבריאה, יוצא …