"יעקב ויוסף - סוד הגלות האחרונה" הגאון הינוקא במעמד האלפים בהקבלת פני רבו חוה"מ פסח תשפ"ה

[מוזיקה] יומי מלך דוסי שניסמו יומי ימים מלך שסוף כמו דרבן ויומי מעל ימי מלך בבו יום ימי מלך [מוזיקה] יו מלך מלך שקוד [מוזיקה] ברשות מרנן ורבנן הרבנים הנכבדים הגאונים כל התלמידי חכמים, כל הקדושים, כל הקהל הקדוש והנכרבד השם ברוך הוא יושיע לכם באריכות ימים ושנים ושמחה אמן אורך ימים וימינה משמאלה ושכבוד אמן באו לכם כל הברכות הכתובות בספר התורה ויהיה לכם ישועה וטובות הרבה ובשורות טובות וחיים טובים וניסים נפלאות בטוב הנראה ונגלה מתוך שמחה וטוב לבב אמן בדבקות בהשם ברוך הוא שאמנו מהשמיים בכל יום ויום מנסים לבקוע את התאומות ולשבר כל המסכים וכל החומות ולגלות אורו יתברך ואלוקותו יתברך בכל העולם עולם כולו ולזכות שהשם ברוך הוא יושיענו ויגלנו בירושלמי פסחים בפרק יבל לשונות של גאולה נתקן לנו לעשות ארבע כוסות שעושים בליל הסדר ומזכירים עניין השמחה ויש ישועה הזה ובאמת בכל לשון שמזכירים תמיד שהמדרש רבא אומר שחוס פרעה בידי כנגד של פרעה נתקן ארבע כוסות וכותב הכלי יקר בפרשת וישב לתרץ מה עניין הארבע כוסות האלו שעל זה נתקן בזכות של פרעה ועל ידי זה אנחנו מזכירים בכל שנה ושנה ועושים עניין מארבע כוסות והוא כותב ורשת וישב דבר מאוד יפה שאפשר להתבונן בזה ולראות גילוי השם ברוך הוא מכה לחדש על פי הדברים האלו שזה התיישב לנו למה עושים את הארבע כוסות האלו כתוב ב בפסוק בירמיהו בפרק טו בפסוק ב ואשר למוות למוות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי תאמר רבי יוחנן בוטרא בדף ח עמוד א' רבי יוחנן אומר כמה שיותר אנחנו יותר מתרחקים ורוצים לראות את הקושי של אדם שכואב אנחנו צריכים יותר להבין שהמדרגה היא יורדת מתחילה אם זה לאשר למוות אז חס ושלום לחרב יותר קשה ומהפוך מחרב יורד רעב קשה יותר מן החרב והשבי קשה יותר מן הכל ולכן הוא שבגולה שבשוי שהשם ברוך הוא יבדה אותם חיישקל מרב אמן רבי יוחנן מלמד אותנו שככל שמתחקים יותר מן המוות ההתבוננות היא שהכאב הוא הרבה יותר גדול והייסורים הם הרבה יותר קשים משמע שהשבי הוא קשה מכולם כי בכל רגע נתון אדם יכול לעבור את כל הרפתקאות האלו ברגע קל וההתבוננות היא הרבה יותר קשה וחמורה ובמזמור תהילים בפרק קטז כתוב ישועות עשה ובשם אדוני קרא משמע שאדם שיוצא מן המצר נהיה לו ישועה הוא סומך את ישועתו על זאת אומרת הישועה היא נעשתה על ידי ישועות עשו הוא שם השם יקרא ושהיינו במצרים היינו נתונים למוות לחרב לרעב ולשבי שהיינו שבועים במצרים ואז שיצאנו ממצרים ויצאנו כנגד אותם ארבע לשונות שאמר ירמיהו והיה לנו ישועות. על זה אנחנו עושים ישועות עשו וזה הטעם לארבע כוסות האלו שעושים בכל שנה בליל הסדר וזה טעם ליישב את הדת שהוא הכי נכון בהתבוננות שאנחנו רואים שאנחנו יוצאים ממצרים מבית עבדים ועל זה השם ברוך הוא סומך ישועתו וגאולתו לבניו והשם ברוך הוא נתן לנו בכל זמן גילוי מלכותו לכל הזמנים וכל השנה כולה בתורה בכל זמן ובכל מועד שהשם ברוך הוא האיר לישראל ונתן לנו את התורה ובפרט עכשיו בזמן הזה של פסח שהוא זכירת יציאת מצרים ומגלים אתורו יתברך יש מדרגה גם של גילוי של האור ויש את הכלי לקבל את האור. ככל שהכלי גבוה יותר, ככה אורו יתברך וגילוי מלכותו והשגות הם עולים ומטעלים למדרגה נוראה עין לא ראתה. דהיינו שהכל תלוי במקבלים. שיש לנו יום טוב ויש לנו את המועד ושיש לנו את פסח ושבועות. שלעתיד לבוא כל ימי ספירת העומר יהיו ימי חול המועד. נמצא שפסח וימי חול המועד האלו ובין המצרים שפכו לימי חול המועד וימים טובים. הזמנים האלו מזמן הזה שהם קטנות הם יהיו לעתיד בעזרת השם ברוך הוא גדלות דגדלות והשם ברוך הוא יגנו ויושנו גאולה שלמיו ואנחנו נזכה לראות את האותות ואת המופטים האלו ואת גילוי אורו יתברך ועל זה השם ברוך הוא רמז לנו ש הגדר לגילוי מלכותו ואורו נעשה על ידי אמונת חכמים שיש אמונת חכמים שלמה ומוחלטת שאדם מאמין בחכמים והוא יודע שהתורה זה הדבר העליון והגבוה ביותר שאין למעלה ממנו ויש לו אמונה בהשם ברוך הוא ואמונת חכמים שלמה ומוחלטת רק אז הוא יכול לזכות להשיג הורו יתברך ואמר רבי אבאבר ממל שאילו היו איתו עוד כמה שיכלו ללכת ולבטל את כל עניין היס מלאכה לא הוא התכוון לבטל מלאכה בכל המועד אבל מקח או ממקר לבטל דברים שהם לא יעשו בהם מלאכה שיש בה ממש אלא רק למה שצריך למה שנצרך ה במועד קטן בפרק ב' הלכה גושה את זה והיו ככה העולם נזרים ולא היה עומד הדבר בתלוי ועומד שהוא מחלוקת חכמים אם מותר לעשות מלאכה בכל המועד או אסור לעשות מלאכה בכל המועד והדבר הזה נשאר תמיד בצריך עיון גדול על מה שהתירו בדבר עבד מה שהמשנה בו הביא גם בסימן תקל בסימן תקנג אבל ההתבננות והמחשבה שבה שרבנו הרתווה כותב בדף בדף יב עמוד א' הוא מביא ש הטעם והאיסור של איסור מלאכה בכל המועד הוא בשביל שאדם יוכל להישב ולעסוק בתורה וללמוד את התורה ולא יהיה טרות במלאכתו ויהיה לו יותר יישוב הדעת ופניאי לזוג בתורה והלשון של הירושלמים שרבי אבבר ממל אומר שם שידוע שרצו שיושבו ויזכו בתורה ועכשיו כביכול חס ושלום הם עסוקים בזה שהם פוחזין חס ושלום כאילו במקום שישבו ועסקו בתורה וילמדו תורה יושבים וחס ושלום בטלים וזה ביזוי המועדות שהם לא עוסקים בתורה בזמן הזה של המועדים כי הימים האלו הם ימי קודש והתירו רק דבר עבד וכן גם כתב רבנו הרביה בסימן תל שאם יהיה לאדם צער אז הוא יעשה רק את הדבר דבר בשביל צורך שהוא יאכל לאוכל או לדברים שהוא נצרך שיש בהם דבר עבד אז התירו לו לעשות מלאכה בשביל שהוא לא יהיה טרוד בלימודו שיוכל לשבת ולעסוק וללמוד את התורה הקדושה בית סת ויתרז בחוכמה ובקדושה ובטרה לכן כתב רבנו המאריל את הטעם הזה שזה הטעם שהתירו לעשות מלאכה אבל נמצא שכל הטעם של עשיית מלאכה הוא בשביל שיוכל להישב ולעסוק בתורה בפרט בימי המועדים דהיינו שלא ניתנו ימים טובים ושבתות אלו בשביל לעסוק בהם בתורה שזה שהמשמעות היא אך ורק בשביל לגלות את אורו יתברך הנמצא בזמן הזה שבזמן הזה אורו יתברך הולך ומתגלה לאין שיעור זה הכלים על ידי שאנחנו עוסקים בתורה ומלמדים אותה לכל עם ישראל לכל הנבראים כולם בפרט בימים הקדושים האלו שהם ימי כל המועד ועל ד למעשה נאמר שאסור לעשות מלאכה ועל זה שכתוב במעשה רב בסימן קד שהיה נזר גם חס ושלום לא אומרים אפילו בוקר טוב וצפרתבה אלא אומרים מועדים לשמחה חגים זמנים לצשון מזכירים את המועד בסימן ר סב על המפה שפורסים על השולחן זה זכר על המן שעושים ולמעשה אנחנו רואים שבסימן תרט בפרי מגדים ובקורי יעקב שכתבו שיהיו פורסים מפה גם בחול המועד בשביל שיהיה קר בין חול המועד לימים של חול שיהיה ביניהם הבדל שלא יהיה אותו דבר מה שהביא רבנו הרמבם בהלכות יום את הפרק ו על אח שלמעשה צל יתן מתנות טובות ונותנים לאנשים ולילדים קטנים ממתקים וכולי רואים שהימים שכל המועד והימים טובים הם נעשו לקירוב של חציו לשם וחציו לכם זה מה שרבנו הרדבה מביא זאת אומרת בגלל שאם לא היה הצורך הזה אז היו עוסקים כל הזמן אך ורק בתורה. לכן גם כתב רבנו השאגה טריה בסימן סט שהם היו יושבים עוסקים בתורה שעסק התורה הגדול במעלתו יותר מבשר ויין שהיו מחמירים לאכול בשר בהמה אבל זה המעלה שלו לאין שיעור ואין למעלה ממנו שככל שאנחנו עוסקים בתורה בפרט בימים הקדושים האלו וזה תקנת חכמים שהדבר נשאר תמיד בתלוי ועומד שאסור לעשות זה נקרא חול המועדהינו שהוא מחצע לשם ומחצע לכם אבל כל עיקרון קודש וזה תקנת חכמים ואנחנו יושבים ועוסקים ומגדלים את אורו יתברך על ידי תקנת חכמים נמצא שחכמים הם אלו שנתנו לנו את הגדרות ואת החומרות ואת הייסורים ואת ההתרים לשמירת תורתנו של השם ברוך הוא האמונת חכמים היא מה שמגדלת ומרם את אור השם ברוך הוא בכל העולם וזה הסוד של ה הלבנה והחמה אתם יודעים שהחמה והלבנה זה הסוד של משה רבנו ויהושע בן שכל דבר תלוי בתלמיד ורבו. האור הגדול ביותר נשפע על ידי התלמיד כי התלמיד יכול לגלות את האור שמה שרצה רבו. כמו שלמדנו שעל כל אחד וקדוש ואת האור שהיה בעולם המשיך את הדעת של מורו ורבו בכל העולם כולו. ובשביל זה צריך תמיד לקבל תלמיד מהרב ולא מהתלמיד. כמו כאלו שנשומעים בכל תלמידים שומעים בכל רבם שזה הבורות הכי גדולה שיש תמיד צריך לקבל דעת רבו לקבל מרבו לבד מבלי לקבל משום דבר שלא יהיה חוצץ ורק על ידי שהם מקבלים עד שהשם ברוך הוא נותן את הדעת הנכון ואדם יהפך עצמו לבחינת תלמיד ולכן יש את ההתבוננות של החמה והלבנה שהפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה אמר השם ברוך ברוך הוא הביאו עליי כפרה שמעתי את הירח בכתובות בדף ט עמוד א וחולים דף ס עמוד ב שהשם ברוך הוא נתן לנו את ההתבוננות להבין שצריך להביא כפרה על מיעירח וכמובן כמו שמרשה פר שאין הכוונה להבין את הדברים כמו שהעולם יכולים לפרש אלא אפשר להסביר את הדברים שהשם ברוך הוא רוצה לגלות לנו את האור שלו על ידי שאנחנו נקבל תמיד מבחינת רב ותלמיד שאת התורה מקבלים על ידי אמונת חכמים וימינו באדוני ומשה עבדו הסוד של הלבנה שהשם ברוך הוא אמר אבי כפרה שמתי את התאריח כי בתחילה בחולין דף ס עמוד ב למדים שהלבנה והחמה היה אור אחד ולא היה צריך להגיע למצב של פירוד באורות היה צריך להיות הכל אחד האור היה צריך להיות אחד הרב ותלמיד היה צריך להיות אחד שלא יהיה בחינת תלמיד שחולק על רבו חס ושלום ועושה מריבה עם רבו צריך להיות ביטול שלם ומוחלט למורו ורבו שיהיה שכל אחד, דעת אחד, מוח שלא יהיה שום פירודים ושום חילוקי דעות, ביטול שלם ומוחלט. ואלו שהיו בכל הדורות שקבו, אלו הם מעקבי הגאולה אשר הקבו את הגאולה שהביאו מדעתם והוסיפו מדעתם ולא היה ביטול שלם ומוחלט והוסיפו את השכל והדעת של השוטים שהוסיפו. ולכן הטעם הזה שהסוד של הלבנה היא הלכה ונתמעתה שהיא הייתה צריכה למעשה הכל היה צריך להיות אחד והיא נתנה עצה הזה שאיך ימלכו מלכים היה צריך למעט ממישהו אז רימז השם ברוך הוא שאם היא רצתה לרמז למעט מהשני אז מיית אותה השם ברוך הוא בעצמה אבל על ידי זה שהשם ברוך הוא עשה את זה עשה השם ברוך הוא שעשה ירח למועדים בתהילים בפרק קד פסוק יט אמר השם ברוך הוא עשה ירח למועדים. הגילוי של הירח בשביל שעל ידי הירח והלבנה אנחנו נידע את זמני המועדים ויעשו את המועדים וכל זה יהיה על ידי שבכל העולם כולו, על ידי הלבנה, כולם ידעו את זמני המועדים. שבכל פעם ובכל מקום שודי ילך בעולם, על ידי הלבנה, ידעו כולם איך לשמור ולקיים את כל הזמנים והמועדים של השם ברוך הוא שהוא קבע ונתן בתורתנו הקדושה. זאת אומרת זה רק על ידי המועדים. אבל נמצא שבשורשו יש חיסרון כי היינו צריכים להיות הכל אחד והלא היה צריך להיות חילוק בין הזמנים של המינוי החמה למינוי הלבנה. לא היה חילוק בזמנים של 355 365 עם ההפרש של השטן באמצע שזה פחות אחד. אבל ככל שהיינו שהיינו מונים והיה אור אחד והיה כל אחד אז לא היה צריך לחלק את האור בין הרב לבין התלמיד אלא האור היה נשפע מהרב עד הסוף ולא היה צריך לחלק בין רב לתלמיד לא היה שום חילוק בין העיירה הזאת וזה ולכן האישה שהיא הייתה לא הייתה בחטא העגל והתיקון של חטא אדם הראשון התחיל באדם ואחרי זה זה עבר לחבה והיא הלכה ונתקלקלה …